מה המניע המרכזי לקשר שלנו עם המקור: סקרנות או בלבול, הצורך להבין ולגדול או לפתור מצוקה?
בתחילת דרכי המודעת בקשר ישיר עם המקור / אינטואיציה / נשמה / החלק שיודע
הייתי סקרנית ומבולבלת באחת.
שאלתי המון שאלות, העלתי המון ספקות ונזקקתי להרבה עבודה פנימית, כדי שהמידע יוכל לעבור דרכי.
ואז היתי קוראת את המידע, מפנימה מה שיכולתי וחוזרת לשאול עוד שאלות בכל פעם שתחושת הבהירות היתה נעלמת לי או כשהרגשתי תקועה.
באחת הפעמים כשחזרתי לקרוא מידע שקבלתי בעבר, היתי מאוד מופתעת לגלות כמה מהמסרים לא הופנמו.
זה הרגיש כאילו הטקסטים נגלים בפניי לראשונה וממש לא זכרתי שזה מה שקבלתי.
כששאלתי למה זה קורה הבנתי שלמיינד שלי יש אג׳נדה משלו.
הוא מסנן מידעים, מפרש אותם, מוחק מה שלא מתעכל ולוקח רק את מה שעונה על הצורך שאיתו הגעתי לשיחה.
מכאן שמתי לב שהיחסים שלי עם המקור מבוססים בעיקר על מילוי צרכים.
ואילו המקור קורא לי לשמור על קשר רציף גם ללא אג׳נדה.
כלומר לא להשתמש בקשר רק ״כגלגל הצלה״ חיצוני, כשמשהו לא ברור לי ואני צריכה הדרכה. או כשמשהו תקוע ויש לי צורך למצוא פתרון למצוקה.
אלה ליצור קשר מודע על בסיס קבוע,
מתוך הכוונה לחזק את תחושת החיבור לעוצמת הנשמה שלי.
ולמה זה כל כך משמעותי להגשמה שלנו?
כי למעשה בכל פעם כשאנו יוצרים קשר עם המקור מתוך אג׳נדה ולא משנה אם זה הצורך לגדול, להבין, לתקן משהו או לצאת מתקיעות כלשהי, קורים בעיקר שני דברים:
האחד אנו שומעים את התשובות דרך פריזמה מאוד צרה ולא פתוחים למידע שהוא מעבר למה ששאלנו ולכן הסיכוי שנפתח למשהו חדש קטן.
והשני אנו שבויים בתפיסה סמויה שהמקור זה משהו נפרד מאתנו ומכאן נוצרת השוואתיות שמשאירה אותנו ״קטנים״ מול כוח חיצוני שמגמד את העוצמה הפנימית שלנו ואת היכולת לבחור ומחליש במקום לחזק.
בחוויה שלי הקשר עם המקור דומה להכנסה של שקע לתקע, דרכו אנו מתמלאים ביותר אנרגיה,
מקבלים גישה לנקודת ראות רחבה יותר על מי שאנחנו באותה נקודת זמן
ונזכרים בעוצמת הנשמה שלנו,
ביכולות שלנו ובמי שאנחנו באמת, למרות הפחד.
יש המכנים את התחושה ״כחזרה הביתה״, או חיבור לפעימה המשותפת.
אני אוהבת להשתמש בדימוי של עליה במעלית לקומה הגבוהה ביותר של עצמנו, ממנה נגלה לעיננו נוף של 360 מעלות.
הרבה שנים ״גרתי״ בקומת הקרקע ותקופות אפילו במרתפים.
עם כל נסיון לצאת החוצה לאור, למדתי שזה בסדר להעז ולעלות בקומות.
לפעמים זה היה רק כדי להציץ ולרדת חזרה למקום ״מבטחים״.
וככל שהתאמנתי זה הרגיש יותר ויותר טבעי להשאר שם ולגלות שבעצם מעולם לא עזבתי.
אז ההזמנה שלי אלכם היום היא לפתח עם המקור יחסי שותפות מבוססי שוויון ערך, הרבה מעבר לסיפוק הצרכים.
ובתור התחלה תשימו לב איך אתם תופסים את עצמכם בקשר.
רוצים תרגיל קצר להמחשה?
עצמו עניים,
דמיינו את עצמכם בנוכחות המקור,
הרגישו את עוצמת האנרגיה והגודל שלכם ושלו במרחב הזה.
כיצד אתם רואים, חשים, תופסים ומרגישים את עצמכם במרחב?
האם אתם חשים נפרדים / מחוברים? קטנים / גדולים?
מהו המקור עבורכם?
ומכאן מה התפקיד שלכם בקשר?
אהבתם? מוזמנים לשתף.
רוצים להתחבר למקור שלכם, בואו לפגישה.
באהבה,
שיריאל
