הומלס: אתה יודע מה אתה בעצם נותן כשאתה נותן לי ארוחה או כמה דולרים?
גבר: מה זאת אומרת, אני עוזר לך.
הומלס: טוב זה לא באמת עוזר, אחרי הכל הבעיה היא שאין לי בית.
גבר: אז מה אני נותן לך אם לא עזרה?
הומלס: כשאתה נותן להומלס כסף או ארוחה, אתה נותן לו לדעת שהוא נראה.
הדיאלוג הזה לקוח מתוך הסרט המרגש והמקסים בעניי:
Same kind off different as me
סרט שמבוסס על סיפור אמיתי - מפגש קוסמי בין הומלס לגבר שאיבד את אשתו.
והוא הזכיר לי שהתפקיד שלנו הוא לראות את האחר, מעבר למראה העיניים הפיזיות.
כי בכל פעם שאנחנו רואים אותו באמת, אנחנו מזכירים לו שהוא לא לבד,
אנחנו מזכירים לו שהוא לא שקוף,
וברמה עמוקה יותר,
אנחנו מזכירים לו שאלוהים רואה אותו דרכנו,
כי אנחנו למעשה ״שליחים״.
ומי שמכיר את החוויה של להיות שקוף, הוא פשוט ״שליח״ עם שנים של התמחות .
מנסיון, כדי להיות יכולים לראות את האחר מעבר לקליפה החיצונית,
אנו נדרשים להביא אותנו,
או במילים אחרות להסכים להיראות בנוכחות מלאה.
מתוך כך האחר יכול לראות את עצמו וזה פועל כמראה מהדהדת.
״בין אם אנחנו עשירים או עניים כולנו סוג של הומלסים, המפלסים את דרכנו חזרה הביתה״.