זה נשמע פשוט, אבל במציאות זה המון פעמים מבלבל.
כשאני רוצה משהו ויש אתגרים בדרך, איך יודעים למה להקשיב?
למשל אם אני רוצה לרוץ והגוף כואב, למה נכון להקשיב?
יש כאלה שאומרים זה הכל בראש שלך,
תגידי לעצמך שהכל אפשרי ותתקדמי מעבר לכאב.
ויש כאלה שאומרים תקשיבי לגוף, אם הוא מסמן לך שקשה לו,
תעצרי או תורידי הילוך בהתאמה.
באותו אופן זה נכון לגבי כל התנסות שניקח על עצמנו,
כל מטרה שנרצה להגשים וניתקל באתגרים בדרך.
אז כשאנחנו רוצים להגשים את הייעוד ונתקלים באתגר,
האם נקשיב לראש, לרגש, לגוף?
מי מהם צודק? ומה לעשות כדי שהם יפעלו בשיתוף פעולה?
מנסיון הסוד הוא בהקשבה לתודעת העל שמבטאת עצמה דרך הלב.
כדי לדעת מה הכי נכון לי כרגע, אני אשים לב למה שמרחיב את טורוס הלב שלי
ולא מכווץ אותו. למה שמחזק אותי ולא מחליש.
לפעמים להמשיך לרוץ יהיה מה שמכווץ ולפעמים זה יהיה לעצור.
לפעמים מה שמרחיב יהיה לאסוף כוחות כדי להמשיך,
ולפעמים זה לבחון כיוון ספורטיבי לגמרי חדש.
הלב לעולם לא טועה. הוא ביטוי של תודעת העל שלנו,
אבל עלינו ללמוד להקשיב לו בדיוק רב.
ולשם כך יהיה עלינו לשחרר עוד ועוד מהחסמים,
האמונות, הדפוסים והרגשות הכלואים בגוף,
שמשבשים את הקליטה ומעכבים את יכולת ההגשמה שלנו.
כל שחרור כזה מזקק את ההקשבה ללב לרמה
שמאפשרת לנו בחירה מחודשת במי שאנחנו,
מתוך אהבה עצמית וחיבור מלא לעוצמת הנשמה.
קוראים לזה איזון חיים וכשהוא משולב
כטיפול תומך בצד הפרקטי של הייעוד.
הוא מדייק אותנו לעצמנו אפילו יותר
ומשמר את התדר לייצור מתמשך של מניפסטציה של בכל הרבדים.
