היו הייתה פעם אישה שישבה בכיכר השוק. כל מי שנקלע לבעיה היה בא ויושב מולה, מספר לה מה הבעיה שלו,
היא הייתה חושבת ומהרהרת קצת, הופכת והופכת, ובתמורה מספרת לו סיפור.
את הסיפור הזה, היה אותו אדם מגלגל בראשו עד שפתרון הבעיה שלו היה צץ ועולה לנגד עיניו.
יום אחד באה וישבה מולה אישה צעירה כבת שלושים.
"הבעיה שלי היא" אמרה "שאני לא מתאימה לשום דבר. ניסיתי המון עבודות ולא התאמתי לאף עבודה. גרתי בהמון מקומות ולא התאמתי לשום מקום באמת. יצאתי עם הרבה בחורים ואף פעם לא הרגשתי שאני מתאימה."
מספרת הסיפורים ענתה מיד:
"במקרה שלך אני לא צריכה אפילו לחשוב, כי גם אני פעם הייתי במצבך, אבל לא היה לי את מי לשאול ולכן יצאתי לחפש את התשובה לבד.
עברתי ערים וכפרים, גאיות ונחלים, כרמים ובוסתנים ויום אחד, אני מוצאת את עצמי הולכת בדרך. שדות מימין, שדות משמאל וחוץ מזה - כלום.
אחרי הליכה של כמה שעות ראיתי חומה הניצבת בשולי הדרך. מרחוק יכולתי לראות עליה כתמים צבעוניים - חלקם גבוה על החומה, חלקם נמוך וחלקם מפוזרים להם ככה באמצע. התקרבתי במהירות ועמדתי מול החומה.
אז ראיתי שאותם כתמים צבעוניים היו מטרות, כאלה שיורים בהן חיצים.
במרכזה של כל מטרה היה נעוץ בביטחון - חץ.
"מי יכול היה לעשות עבודה כל כך מדויקת?" שאלתי את עצמי והמשכתי ללכת.
לאחר כמה מטרים הבחנתי בבחורה צעירה ממני בהרבה רוכנת מעל ערוגה בגינה. ניגשתי אליה ושאלתי אותה - "אולי את במקרה יודעת מי ירה את החיצים למטרות שעל החומה במורד הדרך?"
היא התרוממה וענתה בביישנות - "אני".
"אבל איך זה יכול להיות", הקשיתי, "את כל כך צעירה!"
"האמת היא", ענתה הצעירה,"שקודם יריתי את החיצים ואחר כך ציירתי את המטרות."
"מזה למדתי הרבה" אמרה המספרת לאישה המוטרדת שישבה מולה.
למדתי שקודם כל אני צריכה למצוא מה מתאים לי, לא למה אני מתאימה.
מצאתי מה מתאים לי וסביב זה בניתי את חיי."
הייעוד הוא מה שהכי מתאים לנו, בואו להגשים את החיים שלכם סביבו.