כחלק מהפעילויות שארגנתי עם הבנות שלי בחופשה, הלכנו לתערוכת הלגו שמוצגת במוזאון תל אביב. תערוכה קטנה במחיר יקר, אבל האומן נתן סוואיה, פשוט מוכשר.
בעברו הוא מספר שהיה עורך דין מוצלח שעשה כסף, אבל לא היה מאושר.
במילים שלי, ״לרגש״ שלו לא היה מספיק ביטוי בעבודה והוא עבד כמו רבים וטובים
במה ״שהראש״ בחר לו.
יום אחד הוא החליט באומץ לעשות שינוי ולתת לחלק היצירתי שלו לצאת לאוויר העולם וכפי שהוא מספר ״להוולד מחדש״ ולהפוך משחק ילדים אהוב למקצוע מכובד.
בין מגוון הפסלים היה אחד שריתק אותי במיוחד. קטן אבל עם משמעות גדולה, זה היה אדם מחובר לסולם וסוואיה כותב ״שהרבה פעמים בחיים אנחנו מתאמצים לטפס ומנסים להגיע הכי גבוה שאפשר. עד שמגיע הרגע שבו אנו מבינים שהכי גבוה, זה לטפס לתוך עצמנו״. כמה עומק אפשר ליצוק לתוך אבני משחק ואיזה יופי של שיקוף לתהליך שבו הוא הפך תשוקה לעבודה ייעודית.